פסטה בסטה פתח תקווהפסטה בסטה פתח תקווה
פסטה אפויה ברוטב גבינות כתום עם מוצרלה נמסה, במחבת שחורה עם שתי ידיות על רקע כחול
מגזין · מהמקורות

למה אוכלים מאכלי חלב בחנוכה: מה כתוב במקורות

Benjamin Davidovici, זכיין הסניף15.10.20268 דקות קריאה

השאלה למה אוכלים מאכלי חלב בחנוכה מובילה למשפט אחד בשולחן ערוך, והוא לא של המחבר אלא של הרמ"א. המשפט מפנה לשני מקורות מימי הביניים, שניהם כותבים גבינה, ושניהם מספרים סיפור קצת אחר.

בקצרה המקור הכתוב למנהג הוא הגהת הרמ"א על שולחן ערוך אורח חיים תרע, סעיף ב: יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב. הרמ"א מפנה לכל בו ולר"ן, ושניהם כותבים גבינה ולא חלב. בספר יהודית עצמו, בנוסח היווני, אין גבינה בכלל. לשאלות הלכה פנו לרב.

למה אוכלים מאכלי חלב בחנוכה: השורה שמתחילה הכול

בשולחן ערוך אורח חיים תרע, סעיף ב, רבי יוסף קארו עוסק בסעודות. לשונו: ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה[1]. על אוכל מסוים הוא לא כותב מילה.

הרמ"א מוסיף שם הגהה, ובסופה נמצא כל המנהג: "י"א שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב", ובסוגריים שני מקורות, כל בו ור"ן[1]. בוויקיטקסט אותו משפט מודפס במילים מלאות, "יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה"[2]. י"א הוא קיצור של יש אומרים, כלומר הרמ"א מוסר כאן דעה ולא פוסק.

היחס המספרי בתוך הסימן ברור. בכל סימן תרע, שלושת הסעיפים של המחבר ושל הרמ"א יחד, המילה גבינה מופיעה פעם אחת והמילה חלב פעם אחת, שתיהן באותו משפט[2]. סופגניות, לביבות, שמן ומאכל מטוגן לא מופיעים שם אפילו פעם אחת[2]. ספר ההלכה המודפס קושר לחנוכה גבינה, ולא קושר אליה מאכל מטוגן.

כל בו ור"ן: שני מקורות, שני הסברים

כל בו הוא חיבור הלכתי אנונימי מהמאה ה-13 או ה-14, וזהות מחברו לא הוכרעה. ה-Jewish Encyclopedia כותבת שעדיין לא נקבע מי היה המחבר, ומביאה את המחלוקת: בנז'קוב סבר שהמחבר הוא רבי אהרן בן יעקב הכהן בעל ארחות חיים ושכל בו הוא גרסה מוקדמת של אותו ספר, וצונץ סבר שכל בו הוא קיצור של ארחות חיים[8]. אותה אנציקלופדיה מצטטת את צדנר, שמשער כי המהדורה הראשונה נדפסה בנאפולי בשנת 1490[8].

בכל בו סימן מד כתוב, בתוך הדיון בחיוב נשים בנר חנוכה, שיש מפרשים שעל ידי אישה אירע הנס, ושמה יהודית. לפי הנוסח שם היא הייתה בת ליוחנן כהן גדול, מלך יון דרש שתשכב עמו, "והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר", והוא נרדם. בסוף הקטע: "ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבנה בחנוכה"[3]. כל בו עצמו מציג את זה כמסירה, בלשון "כמו שמפורש בהגדה"[3].

הר"ן, על שבת י ע"א בדפי הרי"ף, מספר אחרת. לשונו: "דאמרינן במדרש דבתו של יוחנן האכילה לראש האויבים גבינה לשכרותו וחתכה את ראשו וברחו כולם ועל זה נהגו לאכול גבינה בחנוכה"[4]. שימו לב למה שחסר שם: אין יין, אין צמא, ואין השם יהודית. הגבינה עצמה היא זו שמשכרת.

רביולי ברוטב גבינות קרמי עם גבינה כתומה מגוררת במרכז, בצלחת מרק מפוספסת בכחול ולבן על רקע כחול

ההבדל הזה ממשיך הלאה. המשנה ברורה, בסימן תרע ס"ק י, מסבירה את דברי הרמ"א בלשון הר"ן ולא בלשון כל בו: "והאכילה לראש הצוררים גבינה לשכרותו וחתכה את ראשו וברחו כולם"[5]. גם שם אין יין. מי שמספר שהגבינה המלוחה עוררה צמא והאויב שתה יין הולך אחרי כל בו, לא אחרי הר"ן ולא אחרי המשנה ברורה.

מעניין גם מי שותק. במגן אברהם על סימן תרע יש ארבע הערות, ואף אחת מהן לא נוגעת בגבינה, בחלב או ביהודית[6]. ברמב"ם, בהלכות מגילה וחנוכה, אין זכר למאכלי חלב; מה שהוא כן כותב על אופי הימים הוא "שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן כ"ה בכסלו ימי שמחה והלל"[7].

מקורמה כתוב בו על המנהגמי האויב
שולחן ערוך, גוף דברי המחברסעודות הרשות בלבד, בלי שום מאכללא מופיע[1]
רמ"א על אותו סעיףיש אומרים שיש לאכול גבינה, "שהנס נעשה בחלב""האויב"[1]
כל בו, סימן מדתבשיל של גבינה, כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכרמלך יון[3]
ר"ן על שבת י ע"אגבינה לשכרותו, בלי יין ובלי צמאראש האויבים[4]
משנה ברורה תרע, ס"ק יכלשון הר"ן, גבינה לשכרותוראש הצוררים[5]
רמב"ם, מגילה וחנוכהימי שמחה והלל, בלי מאכללא מופיע[7]

מה כתוב בספר יהודית עצמו

ספר יהודית איננו בתנ"ך היהודי. ספריא מקטלגת אותו תחת בית שני ואפוקריפה, ומתארכת את חיבורו בין המאה ה-3 לפנה"ס לבין המאה ה-1 לפנה"ס[9]. ה-New Catholic Encyclopedia מנסחת זאת כך: הספר מעולם לא התקבל כקנוני ביהדות הרשמית[16].

ומה הוא מספר. בפרק י פסוק ה, כשיהודית יוצאת למחנה האויב, היא לוקחת אתה צידה. בנוסח היווני המנותח של אוניברסיטת פנסילבניה רשומים שם חמישה פריטים: יין, שמן, קמח קלוי, עוגת תאנים ולחם טהור[12]. התרגום הקתולי הרשמי לאנגלית מתרגם את הפריט האחרון pure bread[13], ובעברית בספריא: "ותיקח נאד יין וכד שמן ושק קמח ולחם ותאנים ותיתן לאמתה"[10]. המילה גבינה אינה מופיעה באף אחד משלושת הנוסחים האלה.

מה כן מפיל את האויב לפי הספר. בפרק יב כתוב שהולופרנס שתה יין רב מאוד, יותר משתה ביום אחד מאז שנולד[13], ובפרק יג הוא מוטל על מיטתו כי היין שטף אותו[13]. בעברית: "ותיוותר יהודית לבדה באוהל עם הלופרנש והוא שכור מיין וייפול על מיטתו ויירדם"[11]. הספר גם מספר שיהודית אכלה ושתתה מולו את מה שהכינה לה שפחתה[12], בלי לומר שהגישה לו משהו.

יש כאן נקודה אחת שמותר לסייג. מדריך התרגום של ה-United Bible Societies מציין שכתבי יד ותרגומים אחדים גורסים בפסוק הזה "לחם וגבינה" במקום "לחם טהור", ושבכתב היווני שתי הקריאות דומות מאוד וקל להחליף ביניהן[14]. כלומר גרסת גבינה קיימת, היא מיעוטית, והיא מתארת את הצידה של יהודית עצמה.

ומה עם הקשר לחנוכה. ספריא כותבת בתיאור הספר שמקורות יהודיים לא הזכירו אותו עד ימי הביניים, שאז דמותה של יהודית הפכה לנושא בחיבורים הלכתיים, בפירושי תלמוד ובפיוטים, ושבאותה תקופה החל הסיפור להיקשר לחג החנוכה, כשגרסאות חדשות החליפו את נבוכדנצר הבבלי במלך הסלווקי אנטיוכוס[9]. ה-Jewish Encyclopedia, מצדה, מצביעה על חוסר ההיגיון ההיסטורי בספר עצמו: נבוכדנצר מוצג בו כמלך אשור ששולט בנינווה[15].

"באותה תקופה החל הסיפור להיקשר לחג החנוכה, כשחלק מהגרסאות החדשות מחליפות את המלך הבבלי נבוכדנצר במלך הסלווקי אנטיוכוס." ספריא, בתיאור ספר יהודית[9]

גרסה עברית כזאת אפשר לקרוא. באוצר מדרשים מופיע "מעשה יהודית" בנוסח שמקורו מצוין כחמדת ימים, והוא נפתח במילים "ויהי בימי אליפורני מלך יון מלך גדול וחזק". הצידה שם כבר אחרת לגמרי: "ותתן יהודית ביד שפחתה נאד חלב וחמת יין וצלוחית שמן וקמח ולחם וגבינה"[17]. החלב והגבינה שאינם ביוונית נמצאים כאן, והאויב הפך למלך יווני. זה המרחק המלא בין שתי המסורות, בשתי שורות שאפשר להניח זו לצד זו.

חלב או גבינה: מילה אחת שעושה הבדל

הרמ"א כותב שהנס נעשה "בחלב"[1]. שני המקורות שהוא מפנה אליהם כותבים גבינה: כל בו "תבשיל של גבינה"[3], והר"ן "גבינה לשכרותו"[4]. המילה חלב לא מופיעה באף אחד משני הקטעים האלה.

בפועל, מי שמחפש היום מאכלי חלב בחנוכה מחפש קטגוריה רחבה: גבינות, שמנת, חמאה וקינוחי חלב. הטקסטים מדברים על מאכל אחד, גבינה. שני הדברים לא סותרים, והמרחק ביניהם ראוי לציון.

ומה עם הסופגניות והלביבות

סיפור פך השמן, שממנו מגיע כל רעיון הטיגון, מופיע ברמב"ם: נכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים[7]. זה שמן למאור. הרמב"ם לא גוזר ממנו מנהג אכילה.

המגזין היהודי האיטלקי JoiMag מתאר איך השניים התחברו. לפי אותה כתבה, מאכלי החלב נכנסו לחנוכה בעקבות פרשנות ומיקום היסטורי שגויים של סיפור יהודית והולופרנס, והשילוב של גבינה וטיגון נראה מיד מתאים לחג[18]. אותה כתבה גם מספרת שככל הנראה המקור של המאפים המטוגנים האלה הוא איטלקי, ושיהודי איטליה הביאו במאה ה-14 את השימוש בבישול בשמן צפונה[18].

והלביבה. באתר My Jewish Learning, בכתבה שנשענת על גיל מרקס ועל האנציקלופדיה שלו למזון יהודי, כתוב שלביבות גבינת ריקוטה התחילו כמאכל חנוכה באיטליה והתפשטו משם באירופה, ושאחד ממאכלי החנוכה הנפוצים לפני הלביבה היה גבינה[19]. נקודת המפנה לתפוח האדמה מתוארכת שם לכשלונות היבול בשנים 1839 ו-1840 באוקראינה ובפולין, שאחריהם נשתלו תפוחי אדמה בכמויות עצומות והם נעשו זולים מקמח[19]. את התאריך הזה כדאי לייחס למרקס כפי שצוטט שם, ולא לקרוא אותו כמחקר עצמאי של האתר.

אפשר לנסח את זה בפשטות. לגבינה בחנוכה יש שורה בשולחן ערוך[1]. לטיגון יש סיפור נר שמופיע ברמב"ם[7] ומסורת מטבח שמתועדת בכתיבה המודרנית[18][19]. אלה שני מסלולים שנפגשו על אותו שולחן.

חנוכה 2026: התאריכים

לפי לוח Hebcal, חנוכה תשפ"ז מתחיל בנר ראשון בערב יום שישי, 4 בדצמבר 2026, כ"ד בכסלו. הנר השמיני הוא בערב יום שישי, 11 בדצמבר, א' בטבת, והיום השמיני של החג הוא שבת, 12 בדצמבר, ב' בטבת[20]. גם הנר הראשון וגם הנר השמיני נופלים השנה בערב שבת.

אצלנו התפריט כשר חלבי, ותעודת הרבנות תוצג עם הפתיחה. על כשרות של בתי אוכל בפתח תקווה ומה בדיוק כתוב בתעודה יש כתבה נפרדת, ועל מה שמרכיב תפריט איטלקי חלבי בכלל יש מדריך מלא. לשאלות הלכה פנו לרב.

ארוחה חלבית לחנוכה: מה יש אצלנו בתפריט

פסטה בסטה פתח תקווה, הסיבים 43, SIV PARK (בניין אלייד), בקומת הקרקע. התפריט כשר חלבי, ותעודת הרבנות תוצג עם הפתיחה.

  • מהתנור: לזניה רוטולו גבינות, ניוקי אפוי (סורנטינה) עם רוטב עגבניות ומוצרלה, MAC & CHEESE ואצבעות חלומי & מוצרלה עם מטבל לבחירה.
  • רטבים בבניית המנה: ארבע גבינות (שמנת, צ'דר, גראנה פדנו ורוקפור), שמנת (שמנת, שום וגראנה פדנו) ורוזה (עגבניות ושמנת).
  • תוספות גבינה: כדורי מוצרלה, סטרצ'יאטלה, מטבעות גבינת עיזים ופטה.
  • לקינוח: טירמיסו, ביסקוטי ספוג בקפה, מצופה בקרם מסקרפונה ואבקת קקאו.
למנות מהתנור

הסניף בהסיבים 43 (SIV PARK, בניין אלייד) נמצא בבנייה, והפתיחה המשוערת היא בתחילת דצמבר 2026.

שאלות ותשובות

למה אוכלים מאכלי חלב בחנוכה?+
המקור הכתוב הוא הגהת הרמ"א על שולחן ערוך אורח חיים תרע, סעיף ב: יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב. הרמ"א מפנה לשני מקורות, כל בו ור"ן, ושניהם כותבים גבינה. לשאלות הלכה פנו לרב.
איפה כתוב המנהג לאכול מאכלי חלב בחנוכה?+
בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרע, סעיף ב, בהגהת הרמ"א, בסוף דבריו על ריבוי הסעודות בחנוכה. בגוף דברי המחבר, רבי יוסף קארו, אין זכר לגבינה או לחלב. בתוך כל הסימן המילה גבינה מופיעה פעם אחת והמילה חלב פעם אחת, שתיהן באותו משפט של הרמ"א.
האם כתוב בספר יהודית שהיא האכילה את האויב גבינה?+
לא. בנוסח היווני המקובל של ספר יהודית, פרק י פסוק ה, מה שהיא לוקחת איתה הוא יין, שמן, קמח קלוי, עוגת תאנים ולחם, והמילה גבינה אינה מופיעה שם. הספר מספר שהולופרנס שתה יין רב מאוד ונרדם, בלי להזכיר מאכל כלשהו שהיא הגישה לו. יש גרסת כתבי יד מיעוטית שקוראת שם לחם וגבינה במקום לחם, והיא מתארת את מה שיהודית לקחה לעצמה.
למה אוכלים גם מאכלים מטוגנים בחנוכה?+
סיפור פך השמן מופיע ברמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה ג, ב, והוא מדבר על שמן להדלקת המנורה ולא על שמן לאכילה. בסימן תרע בשולחן ערוך, על שלושת סעיפיו, לא מופיעים סופגניות, לביבות או מאכל מטוגן אפילו פעם אחת. המגזין היהודי האיטלקי JoiMag מתאר את השילוב של גבינה וטיגון כצירוף שהתאים למועד.
מתי חנוכה 2026?+
לפי לוח Hebcal, הנר הראשון של חנוכה תשפ"ז הוא בערב יום שישי, 4 בדצמבר 2026, כ"ד בכסלו. הנר השמיני הוא בערב יום שישי, 11 בדצמבר, א' בטבת, והיום השמיני של החג הוא שבת, 12 בדצמבר, ב' בטבת.

מקורות

  1. שולחן ערוך, אורח חיים תרע, סעיף ב, עם הגהת הרמ"א (ספריא)
  2. שולחן ערוך אורח חיים, סימן תרע, נוסח מלא (ויקיטקסט)
  3. כל בו, סימן מד (ספריא)
  4. ר"ן על שבת י ע"א, בדפי הרי"ף (ספריא)
  5. משנה ברורה, אורח חיים תרע, ס"ק י (ספריא)
  6. מגן אברהם על אורח חיים, סימן תרע (ספריא)
  7. רמב"ם, משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג (ספריא)
  8. Jewish Encyclopedia: Kol Bo (אדלר וזליגסון)
  9. ספריא: דף הספר של ספר יהודית, תיאור וקטלוג
  10. ספר יהודית, פרק י, בתרגום לעברית (ספריא)
  11. ספר יהודית, פרקים יב-יג, בתרגום לעברית (ספריא)
  12. תרגום השבעים לספר יהודית, הטקסט היווני המנותח של אוניברסיטת פנסילבניה (CCAT)
  13. Book of Judith, NABRE, אתר ועידת הבישופים הקתולים בארה"ב
  14. UBS Translator's Handbook: פרשנות התרגום ליהודית י, ה
  15. Jewish Encyclopedia: Judith, Book of
  16. New Catholic Encyclopedia: Judith (encyclopedia.com)
  17. אוצר מדרשים, מעשה יהודית, נוסח ב, מתוך חמדת ימים (ספריא)
  18. JoiMag, המגזין היהודי האיטלקי: מאכלי חנוכה, מהזלאביה ועד בולוס דה קסו
  19. My Jewish Learning, The Nosher: ההיסטוריה של הלביבה, בציטוט גיל מרקס
  20. Hebcal, לוח המועדים לדצמבר 2026 (פיד JSON)